קארל יונג והאי צ'ינג: כלי, לא מערכת אמונות

יונג לא חיפש קסמים

קרל יונג לא ניסה להפוך למיסטיקן. הוא היה מדען עם עומק – חוקר שהבין שלא כל דבר חשוב ניתן למדידה, ולא כל מה שלא רציונלי הוא חסר משמעות. כשהוא גילה את האי ג'ינג, הוא לא חיפש נבואה. הוא חיפש כלי.

הטקסט הסיני העתיק הזה לא חזה את העתיד. מה שהוא כן עשה – זה לשקף את ההווה. עם הסמלים השכבתיים שלו והמבנה העתיק, האי ג'ינג איפשר ליונג לעקוב בזמן אמת אחרי התנועה של התת-מודע. וזה הספיק לו.

Carl Jung Portrait

האי ג'ינג עובד כמו חלום

יונג היה אובססיבי לדרך שבה התת-מודע חושף את עצמו – לא באופן ישיר, אלא דרך סמלים. ככה חלומות מדברים, וככה גם האי ג'ינג פועל. אתה שואל שאלה, מטיל את המטבעות, מקבל הקסגרמה, ומה שאתה מקבל זה לא תשובה – זו הִשׁתַקְפוּת.

הטקסט לא מגיש לך את האמת על מגש. הוא גורם לך לראות. והזיהוי הזה – הרגע שבו אתה מזהה משהו שלא ידעת שאתה יודע – זה בדיוק מה שיונג ניסה לתפוס כל חייו. הוא ניסח את זה ככה:

"האי ג'ינג לא מציע את עצמו עם הוכחות ותוצאות; הוא לא מתרברב, ולא פשוט לגישה... זה ספר שקוראים עם הלב."

וזה העיקר. האי ג'ינג לא עובד בצורה לוגית. הוא מדבר בשפה של התת-מודע. וליונג, זה הפך אותו לאחד הכלים הכי כנים שהיו לו.

סינכרוניות לא הייתה תיאוריה – זו הייתה תגלית

אחת הרעיונות הכי מרכזיים של יונג – סינכרוניות – נולדה ישירות מתוך ההתנסות שלו עם האי ג'ינג. הוא שם לב שההקסגרמות שאנשים מקבלים לעיתים קרובות תואמות למצב הפנימי שלהם, או שהן פשוט מרגישות רלוונטיות באופן לא מוסבר. לא בגלל שיש קשר סיבתי – אלא בגלל שהרגע טעון במשמעות.

הוא קרא לזה "עיקרון החיבור הלא-סיבתי". דרך שבה העולם הפנימי והחיצוני נפגשים בלי הסבר – אבל עם הד.

הביטלס הבינו את זה גם

וזה לא נעצר ביונג. גם ג'ורג' האריסון מהביטלס התחבר לרעיון הזה של סינכרוניות. ככה נולד השיר While My Guitar Gently Weeps.

Cover "While my guitar gently weeps"

האריסון סיפר שהוא פשוט פתח ספר באקראי (כנראה האי ג'ינג או משהו ברוח דומה), ראה את המשפט הראשון שצץ מולו – "gently weeps" – וזה הפך לזרע של כל השיר. הוא לא חיפש משמעות עמוקה. הוא פשוט עקב אחרי הרגע.

"חשבתי על הרעיון שכל דבר קשור לכל דבר אחר, כמו שזה קיים באי ג'ינג. אז החלטתי לכתוב שיר לפי הדבר הראשון שאראה כשאפתח ספר באקראי."

זו סינכרוניות קלאסית. לא עניין של שליטה – עניין של קשב. משהו אמיתי, גם אם אתה לא יכול להסביר למה.

ההקדמה ששינתה את המשחק

בשנת 1949 יונג כתב את ההקדמה לתרגום של ריכרד וילהלם ל-אי ג'ינג. זו לא הייתה המלצה קלילה. זו הייתה הצהרה. חוקר מערבי מכובד אמר: "זה חשוב. זו לא אמונה תפלה – זו פסיכולוגיה."

The "I Ching" - Richard Wilhelm translation

הוא לא טען שזה מכשיר מדעי. הוא רק אמר בפשטות: הספר הזה עובד, אבל לא בצורה שהמוח המערבי רגיל אליה. הוא משקף את הנפש, לא את העולם. הוא נותן צורה למזג האוויר הפנימי.

ולפעמים, זו בדיוק המידע שאתה צריך.

למה זה עדיין רלוונטי

אנחנו חיים בעולם שמכור לנתונים ולוודאות – אבל אנחנו לא יצורים רציונליים. אנחנו יצורים של דפוסים, חלומות, היסוסים. לפעמים, מה שאנחנו צריכים זו לא תשובה חד-משמעית – אלא דרך לראות איפה אנחנו באמת נמצאים.

האי ג'ינג לא יגיד לך מה לעשות. הוא יראה לך איפה אתה עומד.

וליונג – ואולי גם לך – זה היה המקום הכי אמיתי להתחיל ממנו.

מקורות:

Jung, C.G. (1949). Foreword to The I Ching, trans. Richard Wilhelm

Jung, C.G. (1952). Synchronicity: An Acausal Connecting Principle

Harrison, G. (1977). Interview in I Me Mine

Shamdasani, S. (2009). C.G. Jung: A Biography in Books